לחשוב בריא

סר ויליאם אוסלר, אבי רפואת המשפחה, מקנדה, טען כי: "חשוב יותר לדעת מי החולה מאשר מה המחלה ממנה הוא סובל".

במהלך שמונה השנים האחרונות אני עוסק בטיפול באנשים. הטיפול שלי מתמקד באנשים ולא במחלות. כשאני פוגש את האדם אני מתייחס אליו, למצבו הפיזיולוגי, הנפשי, הרגשי וכו' כמכלול. בין אם הוא ילד עם בעיית נשימה או מבוגר הסובל מחרדות, הצורך הראשוני שלי הוא להכיר אותו כאדם.

אני והעוסקים ברפואה משלימה מאמינים, כי הגוף והנפש יחידה אחת הם. מצבנו הנפשי-רגשי אחראי על בריאותינו ויכול להגביר את יכולת ההבראה שלנו או מנגד לפגוע בבריאותנו. אחת ההוכחות המדעיות לכך היא אפקט הפלצבו (המתרחש כאשר החולה מקבל טיפול דמה) בו מצבו של החולה משתפר ללא קשר לתרופה שקיבל ולמעשה במצב זה הנפש היא זו שמשפיעה על הגוף. לדוגמא: פצועים שקיבלו זריקות מי מלח הגיבו בהקלה רק בגלל שנאמר להם שאלו זריקות מורפיום. אם כן, ניתן לומר שהמחשבה שלנו משפיעה על בריאותנו ועל יכולתנו להתמודד עם קשיים פיזיים ומנטליים. ובה בעת, היא גם זאת היכולה ליצור מחלות בגופינו או להחמיר את מצבנו הבריאותי. המסקנה המתבקשת היא שיש לחשוב חיובי, או במילים אחרות פשוט להיות מאושר ולספק מענה לכל צרכינו הפיזיים, המנטליים, הרגשיים, הרוחניים וכו'..
קצב החיים שלנו מקשה עלינו לספק את כל צרכינו. מה שגורם לתופעה המוכרת בשם סטרס (לחץ, עקה, באנגלית: strees). במצב זה אנו חשים תחושת מצוקה כתוצאה מגירויים פיזיים מוחשיים או פסיכולוגיים ונוצר קושי בהתמודדות עם גורם הסטרס. היום ידוע גם בעולם הרפואה הקונבנציונלית כי זהו גורם התחלואה מס' אחד. השפעת הסטרס היא גם לטווח המיידי וגם לטווח הארוך. בטווח המיידי נהייה חשופים יותר למחלות ויראליות, אלרגיות ורמת החיוניות שלנו תרד. ולטווח הארוך נהיה ברמת סיכון גבוהה לחלות במחלות כגון סכרת, יתר לחץ דם, מחלות אוטו- אימוניות ועוד.

כמטפל בתחום הרפואה המשלימה, אני רואה את תפקידי כנותן מענה לאותם צרכים שלא נענים במסגרת הרפואה הקונבנציונליות. למשל, אדם המתמודד עם בעיית פרקים כרונית מקבל מענה תרופתי למצבו באמצעות הרופא המטפל. אני, כמטפל, במקביל מסייע לו בהתמודדות עם ההשלכות הרגשיות-מנטליות של מצבו הבריאותי. בתהליך הזה המטופל ואני יוצאים למסע של גילוי, הבנת המצב, איזון והשבת ההרמוניה בינו לבין גופו.

"ארגז הכלים" שלי מגוון ונרחב, אך מעל הכל כלי העבודה החשוב ביותר העומד לרשותי הוא ההקשבה. ההקשבה למטופל ויותר מכל ההקשבה לגוף שלו. בנוסף, הרפלקסולוגיה (שיטת טיפול אלטרנטיבית המשתמשת בקשר בין אברי הגוף השונים לאזורי לחיצה בכפות הרגליים), שאני מתמחה בה, מעניקה לי את האפשרות לאבחן את מצבו של המטופל כפי שמצטייר בכפות רגליו. ושיטת אייפק (IPEC, טיפול לאיזון פיזי- רגשי משולב) מאפשרת לי "לשוחח" עם הגוף והתת מודע שלו באמצעות מבחן שרירים, וכך אני יכול למצוא ולדעת מהם הגורמים שהפרו את האיזון.

האירועים המשמעותיים בחיינו, החוויות הרגשיות, הטראומות הקטנות והגדולות, כל אלה "נרשמים" בגופינו. ה"רישום" נעשה גם ברמה הפיזית, בשרירים בעיקר ובמערכות האנרגטיות (מרידיאנים, צ'אקרות, הילה), מה שמכונה 'זיכרון פיזיולוגי- תחושתי', וגם ברמה הרגשית- נפשית בצורה של אמונות שאנחנו מאמינים בהם, דרכי התנהלות ועוד. לדוגמא: מטופלים שפונים אלי לטיפול בחדר המלח עקב בעיות נשימה שהם סובלים מהן. במקרים רבים, מתברר כבר בשלב התשאול שאני עורך להם כי קוצר הנשימה שהם חווים הוא תולדה של מצב רגשי, לרוב חרדתי. במצב זה הטיפול בהם יתבסס על טיפול רגשי בשילוב עם טיפול בחדר מלח.

בריאות בכלל ובריאותנו הפרטית בפרט תלויה מאוד בנו. אנו האדונים של מחשבותינו ואלה האחראיות לאושרנו. במצבים של היעדר בריאות (חולי) אסור לנו להתעלם ממגוון צרכינו.

אסיים בתשובתו המדהימה של קונפוציוס שענה כאשר נשאל: "מה מצחיק אותך בבני אדם?". תשובתו הייתה: "בני האדם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף, ואז הם מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם. בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את ההווה, וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד. ובה בשעה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו."